ההר הירוק כל ימות השנה…

בתכנית של המאמן היה כתוב "שבת-16 קמ שטח הררי" .

הבנתי שאין בררה- עולים להר איתן . גייסתי שתי חברות אמיצות והחלטנו שעולות לכבוש את ההר…

שבת, 4:50 בבוקר השעון מצלצל.קמה מהמיטה (לא בחשק רב למען האמת. אבל קבעתי.וכשקובעים עם חברים לרוץ רק "המוות" יגרום להבריז). מתלבשת במלא שכבות,שותה קפה קצר

5:40- מחכה לחברות  ויאללה יוצאות לדרך.

6:20 -מגיעות להר- חושך, קר ,די ריק.מסתכלות אחת על השניה במבט נחוש של "אנחנו כבר פה אז יאללה בואו נהנה…",מתארגנות, מתעטפות ויוצאות לדרך.

gabi har eitan

מתחילות  לרוץ.לאט לאט השמש עולה והלב מתרחב- מתחילות לראות את הנוף המהמם, השקדיות בגווני הורוד, הרקפות והפריחה המשגעת .גם הריצה נעשית קלה יותר, כמעט מרחפת.

מסיימות סיבוב ראשון, עוצרות ליד האוטו-שלוק מים עוד תמר ויוצאות להקיף שוב את ההר…

מתקלפות מהשכבות. כבר נעשה חמים ונעים.

וכמובן רגע לפני סיום הסיבוב השני,מצטלמות עם חיוך רחב של אושר!

האמת – בעיקר בשביל החיוך הזה והרגשת הניצחון של "אחרי"- קמנו הבוקר!

עכשיו אפשר להתחיל את השבת!

שבת שלום- ועד העונג (הריצה…) הבא….

gabi

גבי דובנוב
53, מרתוניסטית
חיה ונושמת ריצה